החלטה בתיק חע"מ 339-05

בפני בקשה נוספת להארכת מועד לביצוע צו הריסה למשך 12 חודשים החל מיום 1.7.2012. צו ההריסה נשוא הבקשה הוצא ביום 21.3.2007, על פי החלטת כב' השופט אקסלרד בתיק עמ"ק 339/05 שם הורשע המבקש בביצוע עבירות של  בנייה ושימוש ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו - 204 (א) לחוק התכנון והבניה, בגין בניית 11 מבנים ועבודות תשתית ביניהם, בין השנים 2002 עד 2005.

בגזר הדין שניתן באותו תיק, ובמסגרתו ניתן צו ההריסה, חוייב הנאשם לשלם קנס בסך 200,000 ש"ח, חויב לחתום על התחייבות על סך 200,000 ש"ח, ומועד ביצוע צו ההריסה נדחה.

על גזר הדין דלעיל הוגש ערעור (ע"פ 4192/07). בפסק דין מיום 16.9.2007, דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ברקאי) את ערעורו של המבקש, תוך שציין, בין השאר, כי לנוכח הליכי הסדרת הבנייה שנקט המבקש מצא לנכון להפחית את סכום הקנס ל 150,000 ש"ח. צו ההריסה נותר על כנו.

מאז ועד היום לא בוצע צו ההריסה, והמבנים נשוא ההליכים דלעיל, נותרו על כנם. מועד כניסתו של צו ההריסה לתוקף, נדחה מעת לעת, עד שעל פי החלטת כב' השופט ברסלר-גונן מיום 18.3.2010, הוארך המועד שנקבע לביצוע צו ההריסה בתיק זה עד ליום 4.12.2010, בכפוף לכך שנאסר לעשות כל שימוש במבנים.

בהחלטה נוספת של כב' השופט ברסלר-גונן, בתיק זה, מיום 17.2.2011, דחה בית המשפט את הבקשה למתן ארכה נוספת, תוך שציין בין השאר, כי " ...מהתצהיר שצורף לבקשה, ומהטיעונים של ב"כ המבקש, לא למדתי שהכשרת הבניה והשימוש החורג צפויה בטווח הקרוב. נהפוך הוא, כאמור בבקשה, טרם הוגשה תוכנית מתאר לוועדה המחוזית. במצב שכזה, אין מקום לשימוש במונח "טווח זמן קרוב", ובוודאי שאין לדבר על אישור במועד הנראה לעין. העובדה כי קיים רצון לבצע תכנון וקיימת כוונה שהתכנון יאפשר הקמה של מבנים כגון אלו נשוא צו ההריסה, אין בה די לשם קבלת ארכה לביצוע צו ההריסה. את גזר הדין יש לקיים וצווים יש לבצע. השימוש החריג שיעשה לשם מתן ארכה, יהיה כמובן במקום בו קיימת התקדמות משמעותית בתחום התכנון, וכי קבלת ההיתר נראית בטווח הקרוב והנגלה לעין. כאמור - אין כך בענייננו. כיוון שלא הוכח לי שהכשרת הבניה והשימוש החורג צפויה בטווח הזמן הקרוב והנראה לעין, ולאור כל האמור לעיל, אין בידי להיעתר לבקשה ואני דוחה אותה".

מאז יום 4.12.2010, ועד  6.3.2012, היה צו ההריסה בתוקף, אך הנאשם נמנע מלבצעו, ואף הוגש כנגדו בגין זאת, הליך נפרד, אשר ייחס לו אי קיום צו שיפוטי, והנאשם הורשע ונידון בהליך זה.

בהחלטתי מיום 6.3.2012, הוריתי על מתן ארכה, בשל הנימוקים המפורטים שם, עד ליום 1.7.2012.

בבקשה דנן, פירט ב"כ המבקש את אופי השימוש במבנים, ואופי המוסד החינוכי הפועל בהם, והפעילות הציבורית וההתנדבותית המתבצעת בהם.

בבקשה נטען, כי המבקש השקיע מאות אלפי שקלים בהליכי תכנון וניסיון לקבלת היתר, ומאז חודש מרץ 2012, חלה התקדמות בהליכי מתן ההיתר.

נטען בבקשה, כי לא רק שבמהלך פרק הזמן שמאז ניתנה ההחלטה הקודמת ועד עתה, בוצעו פעולות רבות לשם הכשרת הבנייה, אלא שראש המועצה האזורית מר אבנר מורי, יו"ר הוועדה המחוזית, ומנהלת המחוז במנהל מקרקעי ישראל, לא רק שלא שוללים את המתווה להכשרת הבנייה שהוצג אלא אף תומכים בו.

כעולה מסעיף 15 לבקשה , עניינו של המבקש גם נידון בוועדה המקומית (המשיבה) אשר העבירה את הבקשה לוועדה המחוזית ללא המלצה אך גם ללא התנגדות.

כנטען בבקשה המתווה התכנוני הינו חריג נוכח הנסיבות החריגות האופפות את המבנים נשוא כתב האישום, ומכאן שההליך מתקדם באיטיות יתרה. נטען בבקשה בין השאר, כי " מאז מתן ההחלטה ביום 6.3.2012 על ידי בימ"ש נכבד זה, נעשתה התקדמות משמעותית גדולה מאוד כאמור עד כה, גובשה תוכנית מדוייקת, וקיבלה ברכה עקרונית מוועד המושב, מהמועצה המקומית, ומבכירים ברשויות התכנון. אך כדי להמשיך ולהוליך אותה ליישום נדרש זמן נוסף, כצפוי ממהלך יוצא דופן מצד אחד, ועדין ורגיש מצד שני. זקוק המבקש לפרק זמן של שנה כאשר בתקופה זו ייעשה ככל יכולתו ובכל כוחותיו שלב אחרי שלב, עד להסדרה סופית של המבנים...".

בבקשה מודגשת החשיבות הציבורית של הותרת המבנים על תילם והפגיעה הבלתי הפיכה שעשויה להיגרם באם ייהרסו טרם שימוצו הליכי התכנון.

בנוסף, נטען בבקשה כי ההיתכנות לקבלת היתר גבוהה.

המבקש עצמו צירף תצהיר בו הדגיש, לא רק פעולותיו של המבקש לשם קידום ההליך התכנוני אלא את העובדה שאינו שוקט על שמריו, אינו מנסה לדחות את הקץ, אינו מנסה לסמא את עיני המערכת, ובין השאר אף ציטט חלק משיחה שלו עם יו"ר המשיבה (סעיף 14 לתצהיר) ממנה עולה עמדה הפוכה של המשיבה לעמדה שהובאה מטעם המשיבה בהליך זה.

בנוסף צורף לבקשה תצהירו של מר ארי אסף (אריק שפיר), מתכנן עירוני ואיזורי במקצועו, בו פורט ההליך התכנוני בו הוא נוקט, והצורך בארכה של כ - 12 חודשים עד להשלמת ההליכים בתוכנית.

ב"כ המשיבה בתגובתו, טען כי מדובר בבקשת סרק, המלווה בטענות עובדתיות משוללות כל בסיס, ואף טען כי הבקשה נוסחה תוך הטעייה של ממש את בימ"ש.

ב"כ המשיבה בתגובתו זו, ציין כי יש לדחות את הבקשה, בין השאר, מן הטעם שהמבקש עד למועד הגשתה (19.6.2012) לא שילם את ההוצאות שנפסקו כנגדו ליום 6.3.2012 (לאחר הגשת תגובת המשיבה, הגיש ב"כ המבקש, הודעה לבית המשפט וצרף העתק קבלה ממנו עלה כי ביום 25.6.2012, שילם המבקש את ההוצאות שנפסקו כנגדו). בנוסף, טען ב"כ המשיבה, כי דין הבקשה להידחות לגופה, שכן אין שום אופק תכנוני קרוב או בכלל למבנים נשוא כתב האישום, וכי עמדת מוסדות התכנון הינה אחת ועקבית, כי לא ניתן למסד את המוסדות הקיימים במקומם בחלקות א' ויש להעתיקם למקום אחר). לטענת ב"כ המשיבה, במהלך 5 השנים שחלפו ממועד מתן גזר הדין לא חלה כל התקדמות תכנונית ממשית.

בנוסף ביקש ב"כ המשיבה, לדחות את הבקשה בשל אי עמידה בתנאי התקנות נוכח עיתוי הגשתה (באיחור) ובשל העובדה שהמבקש מפר צו הפסקת שימוש שהוצא כנגד המבנים.